הרב דר' מיכאל אברהם, בראיון מרתק לויהי אור. על החרדים, החרדלים, ומה שבניהם, החיובי והשלילי.

 
  בויקיפדיה כתוב על הרב דר' מיכאל אברהם (מיכי), שהוא תלמיד חכם והוגה דעות, ד"ר לפיזיקה, עוסק בפילוסופיה כללית, לוגיקה ופילוסופיה יהודית. בעיני הוא נראה כטיפוס לא שגרתי בעליל. אינדיבידואל, שרוחו מרחפת על קו התפר שבין העולם החרדי והדת"ל, אבל בדעותיו הוא לא מרגיש בבית, באף אחד מהמגזרים.

הוא  נולד בחיפה תש"ך (1960). למד בחינוך ממ"ד, מדרשית נועם בפרדס חנה (ישיבה תיכונית). לאחר מכן בישיבת ההסדר בגוש עציון, אותה עזב לשירות צבאי בשריון. באותן שנים היו לו התלבטויות קשות בנושא הדת. לדבריו, למרות שמעולם לא היה 'חילוני סוציולוגי', הרי שמבחינת התוכן – הוא היה רחוק מאוד. אחד מחבריו שהשתתף בסמינר של 'ערכים' שכנע אותו שמדובר בחוויה אנתרופולוגית מרתקת, וכך הוא הגיע לסמינר, שם פגש את אשתו דפנה, חוזרת בתשובה. אותו עצמו הסמינר לא שכנע, אך זה עזר לו 'להחליט שצריך להחליט' כהגדרתו.

  הוא הוציא  תואר ראשון באוני' תל אביב בהנדסת אלקטרוניקה, תואר שני ושלישי בבר-אילן בפיסיקה. פוסט דוקטורט במכון וייצמן. הוא פרסם מספר ספרים. חלקם עוסקים בפילוסופיה וסדרות אחרות עוסקות בחשיבה התלמודית ומידות הדרש. במקביל ללימודיו האקדמאיים הוא  למד תורה  כחמש שנים בישיבת 'נתיבות עולם' בבני ברק. לאחר מכן בכולל חזו"א ופוניבז' תקופה קצרה. לאחר מכן לימד בכולל בנתניה.

 הוא  אחד מראשי המדברים בפורום "עצור כאן חושבים". התגורר מספר שנים בירוחם ושימש כר"מ בישיבת ההסדר ירוחם, היום הוא מלמד במכון הגבוה לתורה באוני' בר אילן. במקביל בעוד מקומות (מכללת קרית אונו, בצלאל, מדרשה לדתיים-חילוניים ביישוב אלון ועוד),  הוא גר בפ"ת ויש לו שישה ילדים.

 האם אתה יכול לפרט קצת על הקהילה באזור מגוריך, האם היא חרדית, חרדלית, חילונית. על הדינמיקה, על מוסדות החינוך שלומדים ילדיך, ולמה בחרתם דווקא בהם?

בתחילה חשבנו שחינוך חרדי הוא הרע במיעוטו. ההנחה היתה שקל יותר לתקן עיוותים של החינוך החרדי (לתקן שמאלה) מאשר לתקן עיוותים בחינוך הדתי מודרני (לתקן ימינה). לכן שלחנו את הילדים לחינוך חרדי על אף שלא לגמרי הזדהינו עמו. לאחר מכן הוברר לנו שיש לא מעט בעיות בחינוך החרדי, ולא פחות קשה לתקן אותן. ומשעה שהוברר שיש בעיות בשני הצדדים, וכבר אין רע במיעוטו, החלטנו שיש לשלוח את הילדים למקום שהכי קרוב להשקפותינו. האידיאולוגיה הציונית הדתית לא בהכרח מדברת אלינו, אבל המודרניות והפתיחות בהחלט כן. אני מצרף אליך מכתב ששלחתי למשגיח שבו למד בני, המסביר את הבעיות הרבות שיש במוסדות החינוך בחברה החרדית.

 כמי שגם למד בחברותא, כשנה בכולל החזון איש, מסקרן אותי לשמוע את התרשמותך מהיתרונות והחסרונות שיש למקום.

 היתרונות מאד ברורים. יש אהבת תורה, ותחושת חשיבות טוטלית של התורה. אנשים רציניים, ורובם לומדים ברצינות. אבל הסגירות מאד מפריעה, ואופק החשיבה המצומצם לא מאפשר לראות זוויות חשובות בלימוד עצמו. כלומר הסגירות גם מפריעה ללימוד ולא רק לחיים. אם לא נחשפים לצורות חשיבה אחרות, אז כמעט בהכרח נכלאים בדפוסי החשיבה הקונוונציונליים.

 מי השפיע עליך במיוחד ועיצב את אישיותך,

 הר"מ שלי מנתיבות עולם, הרב משה רייכנברג, לו אני חב חוב שאין לשער אותו (אם כי בהשקפות אנחנו כנראה די רחוקים, וכעת גם בצורת הלימוד). באמצעותו נפגשתי עם תורתו של ר' שמואל רוזובסקי, והלימוד הישיבתי הרווח (פוניבז' ובנותיה). מעבר לזה אני מושפע בעיקר מאנשים שכבר נפטרו (הרמב"ם – בכתביו ההלכתיים והמטא-הלכתיים, עמנואל קאנט ופילוסופים מודרניים). 

 האם היית מגדיר את עצמך כחרדל?

אני לא מגדיר את עצמי בשום צורה. הגדרות לא מעניינות אותי.

 

מימין: הרב ד"ר מיכאל אברהם, פרופ' דב גבאי, פרופ' משה קוה, פרופ' אורי שילד. תמונה אונברסיטת בר אילן.

 

 יקירי, אני דווקא בעד להימנע מהגדרות, אבל יחד עם זה חסר לי להבין אותך יותר. לחברה החרדית לעומת החרדלית יש מכנה משותף רחב אבל גם הרבה שוני. השוני יוצר חומה והם אינם מכירים לעומק את החיובי והשלילי בשני המחנות. לכן מסקרן אותי לשמוע ממך,  כאדם שמכיר מקרוב ולעומק את שתי הקהילות, מה היתרונות והחסרונות שיש בכל קהילה, ואיך זה משליך על הבחירה שלך לחיות את חייך?

ההעדפה של החרדלים על החרדים היא מינורית. מדובר בקהילות די דומות (שונות בעיקר במינונים). שהרי כפי שכתבתי הציונות אינה חשובה בעיניי (זה ההבדל העיקרי ביניהם). מה שחשוב יותר הוא המודרניות והפתיחות, ובמובן הזה אין הרבה הבדלים.

 אתה מדהים אותי בתשובה הזאת. אני רואה הבדלים עצומים בשורה של רבדים מלבד הציונות. להגיד שהחרדים, נוסח נתיבות עולם וכולל החזו"א, דומים לחרדלים בפתיחותם למודרנה, נשמע בעיני הזוי לחלוטין. כמובן שיש מיעוט מודרני ופתוח בין החרדים, אבל החרדים ככלל הרבה יותר מבוצרים ומתבדלים מהשפעות זרות.

יש הבדלים אבל הם בכמות ולא באיכות. החרד"לים חיים בתוך החברה הכללית יותר, ולכן הם אינם יכולים לשלול בצורה גורפת את המחשבות וההנהגה שלה. עדיין ברור שהחרדליות הרבה יותר עמוקה. הם לפחות טורחים לחשוב ולגבש משנה סדורה על דרכם. החרדים בדרך כלל מאופיינים בחשיבה ילדותית מאד, והמשנה שלהם, במידה שיש כזו (בני בראון מתעקש לטעון שיש), היא חלולה וריקה ומלאה סתירות וחוסר עקביות.

  אתה יכול לשים את האצבע ולפרט במה משנתם חלולה וריקה ומלאה סתירות וחוסר עקביות? 

היחס למדינה כאילו היתה סט"א, בלי שום נימוק ממשי. אמונה בהשגחה טוטלית (לא צריך צבא ורופאים, עד שכמובן אנחנו עצמנו במצב שצריכים אותם). זלזול בחכמות החיצוניות (שכמובן נובע מרגשי נחיתות עמוקים). אמונה שכל פרטי ההלכה ירדו מסיני ואין לחלוק עליהם, אמונת חכמים נאיבית ועוד ועוד. מדובר באוסף וורטים לילדים קטנים, שנמכרים כאילו היתה כאן תורה עמוקה מסיני. בלימוד עיוני כולם מקשים קושיות ומנסים להבין, וכשמגיעים לשאלות השקפתיות ומחשבתיות אני נתקל בשטחיות מזעזעת, סיסמאות ריקות מתוכן, תירוצים ילדותיים ולא משכנעים וכו'.

 גם אני נדהם כל פעם מחדש מהפער העצום בחוכמתם בלימוד לבין חוכמתם במציאות. ולמרות כל ההסברים ששמעתי, עדיין לא מצאתי הסבר מניח את הדעת לפער היותר מדי גדול הזה. האם יש לך הסבר משכנע לפער הענק הזה?

פשוט. בלימוד אין סכנת כפירה. אם באמונות והשקפות תהיה פתיחות זה מסוכן. יתר על כן, כשלא עוסקים במחשבה בנושאים הכלליים – המיומנות לעשות זאת היא נמוכה. בלימוד עיון יש מיומנות כי בזה עוסקים ברצינות. בבני ברק התפללתי בבית כנסת של אברכים, שרבים מהם היו תלמידי חכמים, ומצאתי שם אפילו פתיחות מחשבתית כלשהי. אבל מדי פעם היה מגיע משגיח או ר"מ בישיבה כלשהי לתת שמועס בהשקפה וכדו', ומשאני מתחלחל מרמת הדברים ומתבונן סביב לראות מה חושבים האחרים, אני מגלה נמנום ישנוני מלווה בהנאה קלה. אף שמץ ביקורת. 'ההשקפה הטהורה' ניתנה רק למוסדות המוסמכים, ואלו יכולים לדבר שטויות כרצונם. דוגמא בולטת לזה היא הסטייפעלער, במחי"כ, שבלימוד הוא ניחן בבהירות ושכל ישר בלתי רגיל. ממש ענק אינטלקטואלי ולמדני. ובו בזמן בספרו 'חיי עולם' אתה פוגש שטחיות ורדידות מזעזעת ממש. אבל מכיוון שהוא היה למדן וצדיק, אז גם ספרו המחשבתי נתפס כטכסט מחייב. חוסר יכולת לבקר את המחשבות היא שגורמת להשתרשות דעות ונורמות עקומות, כמו תפיסות ילדותיות של השגחה והשתדלות, שכביכול ירדו מסיני ואין לכפור בהן.

 לא הבנתי, תוכל לפרט.

 כשהסטייפלר מסביר לצעיר הנבוך שאפילו רעק"א האמין בקב"ה, אז האם אתה חושב שאתה חכם יותר ממנו? הרי אלו דברי איוולת, ובחלקם הם נובעים מחוסר היכרות עם חכמים מאומות העולם, שהם חכמים לא פחות מרעק"א. היחס לאבולוציה ולמדע, היחס לחז"ל ועוד, נובע מסיסמאות וחוסר הבנה מוחלט. הרבנים שאמורים להתוות את הדרך בנושאים אלו לא מבינים בהם מאומה, מה שכמובן לא מפריע להם להביע עמדות נחרצות בעד או נגד, ולתייג אנשים ככופרים או מאמינים לפי עמדות בנושאים הללו (ע"ע הרב סליפקין).

 לא  מכיר , תוכל לפרט.

יש את הסאגה של הרב אלישיב עם הרב סליפקין, שהיא אוסף שערוריות מבישות. ישנה פסילה של דעותיו (שמנסות ליישב את האבולוציה עם האמונה) בלי להכיר מאומה, ובלי שיש לרבנים את היכולת להבין (ובודאי שהם גם לא ניסו). כשמתעלמים מממצאי המדע ואוסרים ללמוד אותם, ברור שלא נשארות שום קושיות וניתן להישאר ב'אמונה התמימה'. גם בת יענה יכולה להאמין באמונה תמימה. אציין כי התופעות הקשות בעולם החרדי מפריעות לי במובן העקרוני ולא במובן האישי. אישית לא כ"כ נפגעתי, אבל חבל לי על הטעויות שנעשות שם, חלקן מכוונות טובות. טענתי העיקרית היא על פגיעה בתורה, ולא על כך שהתורה פוגעת בחיים. אני חושב שהחרדיות מעוותת את החשיבה התורנית ומוליכה לטעויות במישור הדתי. הביקורת שלי עליהם היא מתוך התפיסה הדתית ולא מבחוץ. אני טוען שחרדיות מוליכה לעבריינות במובן הדתי (אם כי כמובן לא כל החרדים, אבל כחברה).

 האם תוכל לשים את האצבע, מה בחברה החרדית מעוותת את החשיבה התורנית ומוליכה לעבריינות במובן הדתי?

כבר עמדו על כך רבים. מדובר בהדחקת ערכים חשובים (מוסריות ואנושיות, יושר, מנהל תקין) לפינה, כי הם נתפסים כרעיונות זרים. התחושה של הרדיפה והגטו נותנות גם הן לגיטימציה להתעלמות מהערכים הללו. יתר על כן, חוסר מודעות לדרכי פרשנות וחשיבה גורמת לכך שקריאת המקורות ההלכתיים נעשית בצורה שטחית. יש היצמדות טיפשית למסקנות שבודאי אינן נכונות, ובודאי אינן ישימות לימינו. די לנו בנפנוף בסיסמא זו או אחרת אודות הגויים כדי להסביר מדוע מותר לעשת להם הכל. שלא לדבר על היחס ל'כופרים' שלא מקבלים את דעת תורה וכו'. פגיעה בת"ח שחורגים מ'הדרך המסורה לנו מרבותינו', צנזורה של דעות שלא מתאימות לזרם המרכזי וכו'. היחס האינפנטילי ממש לשאלות כמו היתר המכירה, הלל ביום העצמאות, גיורים ועוד, כאילו היו כאן סוגיות של יהרג ואל יעבור ולא דברים פשוטים שאפילו קשה להתווכח עליהם. אחת הבעיות הקשות היא גישת דעת תורה, שכן רב יכול לקבל החלטות בחדרו הקטן בלי לשמוע דעות שונות, ובלי להבין באמת את משמעות החלטתו. הוא לא שומע עמדות אחרות מהמשב"קים שלו, בבחינת תינוק שנשבה.

 אתה מתאר מצב חמור ביותר, שגדולי הדור הם בבחינת תינוקות שנישבו, ועיני העדה מנהיגים את הדור בצורה עיוורת לחלוטין.

אכן.

 כל הדברים האלה שאתה אומר לא מדאיגים אותך? משום מה, לא נראה לי שזה  ממש מטריד אותך. או שאני טועה?

זה מדאיג. אבל אני חושב שהחרדיות הקיצונית הופכת לאט לאט לכת שולית, ולכן זה פחות חשוב. ישנה כבר פריפריה שפויה לא קטנה גם בתוך החרדיות.

 תשובתך  מדהימה אותי.  20% מתלמידי כיתה א הם חרדים. המתונים חוששים להשמיע קולם מול הקיצונים, ואתה אומר שהם הופכים להיות כת שולית? לדעתי, אם לא יחול שינוי דרסטי, בעוד 2 – 3 עשורים, כשהם יהוו חלק משמעותי מהאוכלוסייה, אם הם לא יישאו בנטל האחריות לגורל המדינה, ע"פ הטבע, מבלי לסמוך על הנס, המדינה לא תוכל לשרוד.

כבר הסברתי, שזה לא מטריד אותי משתי סיבות: 1. אני מעריך שהמציאות תעשה את שלה. 2. אין לי הרבה מה לעשות בנושא הזה.

 לדעתי מדינת ישראל, כאי בודד בתוך 300 מיליון ערבים הרוצים להשמידנו, לא תוכל לשרוד אם לא נהיה חזקים מאוד צבאית, כלכלית וטכנולוגית. האם אתה לא מודאג מכך שבעתיד כשהחרדים יהוו נתח משמעותי יותר באוכלוסיה, אם הם לא יקחו אחריות וישאו בנטל הביטחוני, הכלכלי והמדעי, המדינה תהיה נחשלת ולא תוכל לשרוד? האם לא מדאיג אותך שההנהגה החרדית מתעלמת לחלוטין מהצורך לקחת אחריות? האם אינך חושש שמגמת ההקצנה החרדית, שמעצם הגדרתה אינה יכולה להכיל מתינות ופשרות, תבריח מהארץ את החילונים המשכילים, העשירים והחזקים, או חמור מכך, תוביל אותנו למלחמת אחים?

אני חושב שהחיים יותר חזקים מכולנו. כשלא תהיה ברירה, החרדיות תתגמש.

 לדעתי אתה אופטימי מדי, ואינך מבין לגמרי את הלך הרוח של אטימות המחשבה של הקיצונים, שהיא חזקה אף יותר מצורך הקיום של החיים.  ויוכיחו על כך הקיצונים הסיקריקים בחורבן הבית.

השאלה כמה מהציבור הם אותם קיצוניים? לדעתי האחוז הולך ופוחת. התחושה של האיום שהם חשים נובעת בדיוק מכך שהקיצוניות גדלה, אבל הקיצוניות גדלה בגלל הלחץ של הקיצוניים שהם הולכים ומאבדים שליטה. הם בלחץ בגלל שמספרם היחסי קטן.

 זה נראה כאילו שנינו רואים מציאות הפוכה לחלוטין. אני רואה שההקצנה מתבטאת בכל הרבדים. החל מש"ס, המשך במוסדות הליטאים וכלה בסיקרקים. כאדם מבוגר יש לך את הקנה מידה להשוות את ההקצנה בדורנו למה שהיה פה לפני 40 שנה, ולראות את תופעת ההקצנה בכל רבדי החיים ובכל המגזרים. לכן אולי השוני בינינו, שאני כל כך מודאג מהעתיד ואתה לוקח את זה בשלוות נפש.

כאמור, אכן ישנה הקצנה משמעותית, אבל היא מבטאת לחץ גדול שנובע מכך שהקיצוניות הופכת להיות מיעוט. עוצמת הלחץ אינה הפרמטר היחיד שחשוב, אלא גם כמה לחוצים ישנם. לדעתי אחת הבעיות של החרדים, היא הכניעה של חילונים לחרדים, שכן בזה הם מאפשרים להם לא להשתנות, וחבל. אם לא יתמכו בלומדי תורה בכלל (למעט בודדים שמתאימים לזה, כמו אמנים או ספורטאים), ייווצר מצב שבו לא תהיה ברירה ואנשים ייצאו לעבודה. ההתנהלות 'לטובת' החרדים דווקא פוגעת בהם כי היא דוחה את הקץ.

 אם מחר יפסיקו לתמוך  בלומדים,  אנשים יגוועו פה ברעב. אבות למשפחות ברוכות ילדים שלא כשירים לעבודה, ייאלצו להסתפק בעבודות של שכר מינימום, וההיצע לעבודות מעין אלו מוגבל.

אנשים לא יגוועו ברעב. המציאות תיצור את הפתרונות.

 כבר הוכחתי לך מהדוגמא של חורבן בית שני, שאנשים קיצונים הולכים עם הראש בקיר  ואינם מתחשבים במציאות.

נחכה ונראה. אם קיצוניים יילכו עם הראש בקיר הם יתנפצו, אבל זה יהיה מיעוט.

 מה הדברים הטובים שיש בחברה החרדית?

יר"ש, ידיעת תורה בהיקף גדול, סיוע ועזרה לאחר.

 מה דעתך על תופעת האנוסים בחברה החרדית? לי קשה להבין איך אנשים ששואפים לחיי אמת, ע"פ דרכה של תורת אמת, מפחדים לגלות את דעתם האמיתית בחברה ולעיתים מסתירים אותם אפילו מבני משפחתם.

 זו אחת הבעיות הקשות, ולדעתי ההסתגרות מתנקמת בחברה החרדית עצמה. בגלל הסגירות אנשים לא יכולים לדון בבעיות, ולכן המצב כמעט אינו משתפר. הלחצים יוצאים בצורות מאד מעוותות, ואנשים גם מגיעים למסקנות אינטלקטואליות ואמוניות מעוותות בגלל שאין להן היכן ובפני מי להרצות את מעותיהם. אני פוגש עשרות רבות של חרדים, רובם צעירים בגילאי עשרים, שנמצאים במקומות שקשה לשער אותם. אין להם עם מי לדבר ועם מי ללבן את הבעיות שמטרידות אותם. בעולם הפתוח שלנו סגירות כבר אינה אופציה, ולכן השאלה האם סגירות היא טובה או לא, כבר אינה רלוונטית. רק צריך להכיר בעובדות. לא ניתן לסגור את האנשים, בין אם זה טוב או רע, ולכן יש לשנות את הגישה העקרונית. החברה החרדית מאז מעולם נשלטה על ידי אספסוף שהכתיב את דרכה. עמד על כך צבי וינמן בספרו 'מקטוביץ  עד ה' באייר'. חלק אחר מהבעיה הוא חוסר המוכנות של אנשים בשטח שמבינים את המצב 'לצאת מהארון', ולהיות מוכנים לשלם על כך מחירים. אין מהפכות אינסטנט, ואי אפשר רק לקטר על קושי ועל המצב בלי לפעול.

 פה אנו מגיעים לנקודה הכי מרכזית. מה צריך וניתן לעשות, כדי לעצור את מגמת ההקצנה המאיימת לדרדר את כולנו למדרון חלק ותלול, ולהחזיר את הקומון סאנס והמתינות והמחשבה העצמית?

אני לא יודע. צריך לתת לאנשים לגיטימציה לשפיות, ולהמשיך להסביר. הקיצוניים ימצאו את עצמם ככת של מיעוט.

 זה בדיוק מה שאנו מנסים לעשות בויהי אור, להגביר את המודעות לחומרת הבעיות בחברה החרדית. אגב, איך קיבלת את הגירוש?

זה לא עשה לי מאומה, מעבר לרחמים על האומללים שפונו. מבחינתי המדינה אינה אתחלתא דגאולה (לפחות אין לי מידע על כך), ולדעתי היא אפיל לא מדינה יהודית

 האם תוכל לפרט בשני הנושאים?

כאמור, איני רואה במדינה ערך דתי, וגם לשליטתה בארץ אין בעיניי ערך דתי. לכן כשהיא מוותרת על השטח אין כאן משבר אמוני או הלכתי מבחינתי (במיוחד שגם קודם המדינה עשתה דברים הרבה יותר חמורים נגד הדת, ולכן איני רואה מה מיוחד בהתנתקות). אני בהחלט מסכים שהיה בהתנתקות משהו מעבר לפוליטיקה. אין לי ספק שהיא ביטאה גם רצון לפגוע בדתיים הלאומיים ובמתנחלים. אבל המשבר שהם חוו הוא תוצאה לא רק של האירועים עצמם אלא של חיים בבועה, כאילו 'העם איתנו' ויש רק שכבה דקה שמוליכה את כולם באף. שוב רואים שלסגירות יש מחירים כבדים.  

 מה דעתך על התפיסה המקובלת בציבור החרדי, שעשית ככל אשר יורוך, מתייחס לכל הסוגיות בחיים, ולא רק בענייני הלכה, והתוצאה היא שיש איסור לחשוב בניגוד לדעת תורה בכל הנושאים?

אלו שטויות והבלים. גדולי התורה טועים לא מעט, כמו שגם חז"ל טעו לא מעט, ואין שום חובה לשמוע בקולם, אפילו לא בשאלות הלכתיות (כי אין מוסד מוסמך כמו סנהדרין). אני חושב שאין צורך לנמק זאת. מי שאומר שיש חובה כזאת שיביא הוא ראיות. ועי' בכס"מ רפ"ב מהל' ממרים, שאומר זאת אף על חכמי התלמוד, אז קו"ח לדורנו.

 מה הכסף משנה אומר על חכמי התלמוד?

הוא אומר שהמחויבות לא לחלוק עליהם אינה מהותית (בגלל שהם לא טועים), אלא בגלל שקיבלנו על עצמנו לא לחלוק עליהם. אין הבדל עקרוני בינם לבין פערי דורות אחרים בהיסטוריה של ההלכה.

 למי אדם כמוך הצביע בבחירות האחרונות? מה אתה חושב על זה היום? למי בקרובות?

לא הצבעתי כלל. לדעתי זה מיותר ולא מועיל. כולם אותו דבר, או חסרי השפעה.

 אינך חושב שאדם בעל השקפות כמוך, צריך לחזק את קולו של הרב אמסלם, המנסה לעצור את מגמת ההקצנה הכל כך מסוכנת. הרי אנשים כמוך, המודעים למצב המסוכן שהחברה החרדית נמצאת בו, צריכים להיות הראשונים להבין, שבימים אלו אנו חייבים ללכד את כל הכוחות המתונים והביקורתיים בחברה החרדית כדי לנסות ביחד לבנות אלטרנטיבה להקצנה. ובלי כוח פוליטי קשה להשיג תקציבים להקמת מוסדות חינוך המעודדים את הביקורתיות והמתינות.  

 הרב אמסלם אכן הולך בדרך נכונה, אבל הוא מטפל בבעיית נישה. אתה רואה בזה חזות הכל, ואני רואה בזה בעייה של ציבור מסויים, שאכן צריכה להיפתר. ייתכן שיש מקום להצביע לו, בודאי בהיעדר אופציה אחרת. אבל דומני שהבעיות הללו לא ייפתרו בכלים פוליטיים. ביסודן אלו בעיות של חרדים בינם לבין עצמם, ולא בינם למדינה.

 נכון שהבעיות לא יפתרו רק בכלים פוליטים, אלא בראש ובראשונה צריך להעמיק את המודעות הציבורית למידת החומרה של הבעיות, וזה בדיוק מה שאנו מנסים לעשות באתר ויהי אור, אבל יחד עם זה צריך להשיג תמיכה ותקציבים להקמת מוסדות חינוך לחרדים שבהם ילמדו ליבה, וזאת קשה לעשות ללא לובי פוליטי.

 אני בהחלט בעד.

  

 

 

 

 
 
 
 
 
 

http://www.youtube.com/watch?v=BRwzWoguhQs

http://www.youtube.com/watch?v=BRwzWoguhQs