נחמיה רוזנפלד: "נוח לנו להיות נח"- החרדים בדורנו הולכים בדרכו של נח ולא של אברהם. מרתק ומעורר מחשבה.

 

 "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". מילים אלה הפותחות את פרשת השבוע, הזמינו רבים מגדולי ישראל בכל הדורות, לעמוד על טיב אישיותו וצדקותו של נח. בגמרא (סנהדרין ק"ח.) מוסבר ש'צדיק' הוא עניין יחסי. בדורו הוא היה צדיק, אך אילו היה חי בדור אחר, יכול להיות שלא היה נחשב לצדיק. ואכן רבים עסקו בהשוואה בין נח לאברהם אבינו. חז"ל בפרקי אבות לימדו אותנו ש"עשרה הדורות מנח ועד אברהם … היו מכעיסים ובאים, עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם".

את צדקותו של נח כינו גדולי החסידות "צדיק בפרווה". צדיק שמתעטף במעיל על למנת לגונן על גופו מהקור. לעומת צדיקים כמו אברהם אבינו ומשה רבנו שדאגו "לחמם" גם את סביבתם. נח התבדל מבני דורו כדי שלא יכשל במראות אסורים, או כדי שלא ילמד מהחינוך הקלוקל שלהם. עצם ההתבדלות של נח מבני דורו, כבר נחשבה לפגם בעבודתו. נח היה צריך להיות מעורב עם הבריות, ללמד את העוברים ושבים לקרוא בשם ה', כמו שעשה אברהם אבינו. לצדיק שהוא חזק באמונתו, אין מקום לחשש, שמא ילמד מהם. להפך, ההתחברות של הצדיק עם האנשים, אמורה להשפיע עליהם להתנהג כמותו.

סביר להניח שאם נח היה חי היום, הוא היה גר ברחוב רבי עקיבא. אפילו לא בקרית הרצוג, רק רבי עקיבא. במובן הזה, הציבור החרדי ממשיך את דרכו של נח ולא את דרכם של אברהם אבינו ומשה רבנו. הפחד שהיה לנח מפגישה עם העולם החיצון, קיים גם אצלנו. ואילו האומץ שהיה לאברהם אבינו שיצא לעולם להפיץ את קיומו של השי"ת, אינו קיים אצלנו.

בדיחה ישנה מספרת על שני חברים שישבו בחדר. פנה אחד לחברו: "תסגור בבקשה את החלון, קר בחוץ". ענה לו החבר: "ואם אסגור את החלון יהיה חם בחוץ?".

הפתרון להסתגר בתוכנו ולא אכפת לנו מה שהולך בחוץ, הוא הפתרון הקל והמועדף עלינו. אבל האם הוא הפתרון הנכון? או שמא עדיף להתכונן כראוי לקור שבחוץ? אם נצא מנקודת הנחה שאנו מכירים בקיומו של העולם בחוץ, התשובה היא אחת. להתכונן כראוי. קיומו של העולם עם שלל הפיתויים והתאוות שבו, הוא עובדה מוגמרת. ובשלב מסוים, כל אחד נדרש לבוא עמו במגע. אז למה לא להתלבש כמו שצריך לקראת הקור שבחוץ?

(ההכנה הטובה ביותר למגע עם העולם החיצוני, היא עיסוק גם בפנימיות היהדות. לא רק קיום מצוות כ"מצוות אנשים מלומדה", לא רק לימוד תורה, אלא גם הכרת מהות היהדות. נושא זה הוא רחב ומהווה כר לדיון עמוק בפני עצמו ואין כאן מקומו).

כמעט מכל הבחינות, ההסתגרות בגטו החרדי מזיקה לציבור שלנו. אם האמונה מספיק חזקה, אין צורך לפחד מהשפעות שליליות מהרחוב. להפך, יהודי מאמין צריך להקרין את עוצמתו ולהשפיע על הרחוב. נכון, לא כל אחד מאיתנו הוא מחזיר בתשובה פוטנציאלי, אבל כשרואים שיהודי שומר תורה ומצוות, עובד לפרנסתו, והוא בסך הכל בן אדם רגיל, יש בזה השפעה עצומה על הסובבים אותו.

גם חינוך הילדים לא אמור להיפגע מכך. אומרים שמספרים לא משקרים. אנשי חינוך חרדים אומרים שבעיית הנשירה בערים בהם הקהילה החרדית חיה בשכנות עם אוכלוסיות לא דתיות, פחותה באחוזים רבים מהנשירה בערים הומוגניות חרדיות.

אז בואו נצא מהתיבה, ונהיה חלק מועיל מהוויה הישראלית.